החלטה בתיק רע"פ 10404/04

1.         נגד המבקש, דוד בלסי, הוגש בשנת 2002 כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל אביב. בכתב האישום נטען, כי המבקש, אשר נהג ברכב פרטי מסוג מיצובישי בשדרות הר ציון בתל אביב, התקרב בנסיעה לצומת מרומזר מבלי לשמור מרחק מרכב מסוג קרייזלר שנסע לפניו. שעה שרכב זה עצר ברמזור אדום, פגע בו רכבו של המבקש, וכתוצאה מכך נגרמו לנוסעי הקרייזלר חבלות, וכן נגרמו נזקים לשני הרכבים שהיו מעורבים בתאונה.

            עוד נטען, כי המבקש נמלט ממקום התאונה, ונעצר רק לאחר שאחד מצמיגיו של רכבו נפגע ממחסום דוקרני שהיה פרוס על פני הכביש. על פי גרסת המשיבה, בעת התאונה נהג המבקש ברכב אף שהיה בתקופת פסילה מנהלית, והוא עשה זאת תוך שהוא נוהג ללא ביטוח ורישיון רכב תקפים, וכאשר הוא נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים.

2.         המבקש כפר בעובדותיו של כתב האישום. לטענתו, הוא אמנם לגם באותו ערב משקאות משכרים, ואף היה ברכב בעת התאונה, אולם נהגו של הרכב היה אחר - עד התביעה נחשון צברי (להלן: "צברי"). על פי גרסת המבקש, עקב היותו בפסילה מנהלית הוא נעזר בשירותיו של צברי, וכך היה גם בעת התואנה.

            בית המשפט לתעבורה דחה גרסה זו של המבקש, וקבע, כי הוא היה נהגו של הרכב הפוגע. למסקנה זו הגיע בית המשפט בעיקר בהתבסס על אלה: ראשית, נוסעיו של רכב הקרייזלר נתנו סימנים בנהגו של הרכב האחר ואלה מתאימים למבקש. אותם נוסעים גם הצביעו במשטרה על המבקש כנהגו של הרכב הפוגע. שנית, עדותו של צברי (עת/9), אשר הכחיש מכל וכל את גרסת המבקש, וטען שזה האחרון ביקש לגלגל את האשם לפתחו.

            בתום פרשת התביעה, ולאחר שהמבקש עצמו העיד בפני בית המשפט, ביקש בא כוחו לדחות את הדיון, כדי לאפשר לו לזמן שני עדים נוספים אשר נועדו להבהיר את מערכת יחסיו עם צברי, ועל כך שצברי נהג להסיעו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. בית המשפט לתעבורה לא ראה מקום לדחות את הדיון, ואת החלטתו זו נימק בכך שקיומם של עדים אלה היה ידוע למבקש מבעוד מועד, ומטעמיו הוא נמנע מלזמנם באמצעות בית המשפט.

            לאור האמור, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון, ללא ביטוח וללא רישיון רכב תקף, אי-שמירת מרחק, נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות ואי מסירת פרטים - עבירות לפי סעיפים 2, 10(א), 62(2), 62(3) לפקודת התעבורה, סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, ותקנות 49(א), 144(א)(3), 169ב(א) לתקנות התעבורה. בהמשך, גזר בית המשפט למבקש קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 48 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים, מתן התחייבות בסך 4,000 ש"ח להימנע מעבירות דומות לאלה בהן הוא הורשע, ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים.

3.         הן המבקש והן המשיבה לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, וערערו עליו לפני בית המשפט המחוזי. ערעורה של המשיבה נסב על קולת העונש, בעוד שערעורו של המבקש כוון גם כנגד ההרשעה. במסגרת ערעורו הלין המבקש על דחיית בקשתו להעיד את שני העדים נוספים מטעמו. בית משפט קמא דחה טענה זו, וקבע, כי "מדובר על שני עדים שלא נכחו במקום בעת התאונה, וכל שביקש ב"כ המשיב [המבקש שבפני - א' א' לוי] להראות שאחד העדים שישב ברכבו בעת התאונה נהג בעבר עבור המשיב. עובדה זו לא היתה כלל שנויה במחלוקת משאותו עד [רצבי] אישר בחקירתו הנגדית שאמנם כך היה ואומנם הוא נהג את רכבו של המשיב, למרות שלא ידע שהוא בפסילה" (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 22.6.2004). אולם רצבי גם העיד שבעת התאונה נהגו של הרכב היה המבקש-עצמו ולא אחר, וגרסה זו נתמכה, כאמור, בעדותם של נוסעי הקרייזלר. לאור זאת, דחה בית משפט קמא את ערעורו של המבקש, ומנגד, קיבל את ערעורה של המשיבה והחמיר בעונש כאשר גזר למבקש גם מאסר בפועל למשך שלושה חודשים, בו ישא בדרך של עבודות שירות.

4.         עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, ולאחר שבחנתי את הבקשה ונספחיה מסקנתי היא כי דינה להדחות. כידוע, הלכה היא שערעור בגלגול נוסף נועד לבחון שאלות משפטיות עקרוניות, בעלות השלכה כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים המתדיינים, ולא כזה הוא המקרה שלפני, בו שב המבקש ומעלה טענות שבעובדה אשר נדונו ונדחו על ידי שתי הערכאות קמא.

             לבקשתו הנוכחית צירף המבקש אישור ממשטרת ישראל, לפיו בתו של צברי עבדה כשוטרת בתחנת המשטרה ברחוב רזיאל ביפו, בתקופה הרלוונטית לאישומים. בהתבסס על אישור זה העלה בא-כוח המבקש סברה, לפיה אפשר שהיכרותם של שוטרים שהעידו בתיק זה עם בתו של צברי השפיעה על עדותם. אולם, חוששני שגם באישור זה אין כדי לסייע למבקש, הואיל והרשעתו התבססה, בראש ובראשונה, על זיהויו על ידי שניים מנוסעיו של הקרייזלר כנהגו של הרכב הפוגע. מעבר לנדרש אוסיף, כי עדותם של חלק מהשוטרים ממילא לא נועדה להביא לזיהויו של המבקש, כי אם להוכיח כי הוא היה אותה עת בפסילה מנהלית, וכי היה שיכור בעת התאונה, עניינים בהם הודה המבקש-עצמו.

            העולה מכך הוא, כי בבקשה זו אין דבר המצדיק מתן רשות ערעור, ועל כן אני מחליט לדחותה, ועמה את הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

           ניתנה היום, ה' בכסלו תשס"ה (18.11.2004).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: